כולם חולים, השבוע הזה מתחיל עם יומן מטורף ולא הגיוני של דברים לעשות ומקומות להיות בהם (לפעמים בו-זמנית, למה? איך?) ואני שומעת ללא הרף על פרידות של זוגות. מה קורה פה?
הוחלט פה אחד (אני, אנוכי, עצמי, והקרמים שסובבים אותי) על פוסט המונה דברים טובים להרמת המורל הנוכחי.
הדבר הראשון הטוב שקורה פה:
בסוף-השבוע הקרוב, שסוגר את ינואר 2014, ייערך יריד הנעליים ״זוגות״ במתחם התחנה בתל אביב. למה זה חכם? כי כולם כבר בסיילים, והחורף הזה לא ממש קורה, אז נעליים לחורף קונים אחת לשתי חורפים, ואם אפשר אז בסייל. כלומר, לקנות נעליים לחורף עכשיו זה לגמרי נכון ומספיק גם לחורף הבא. בינינו, גם הוא לא ממש יבוא.
הנעליים שאני נועלת בתמונות הן בעיצובה של ענת דהרי למותג שלה, הנקרא Walk. מאז שהן שלי, אני מאוהבת בהן. הן נוחות כמו גרביים רכות, לא היו פצעי הסתגלות (אאוץ׳) ויש להן קטע מגניב. הן מעולות לי לימים ארוכים של התרוצצויות בין פגישות.
(צילום: זוהר שטרית המקסים, תודה!)
כל הפרטים על היריד הזה, כולל רשימה אינסופית של מעצבים שמשתמשים, באתר היריד ובעמוד הפייסבוק שלו כאן.
>>
אני מודה: אני לא יודעת להשתמש בצלליות כמו שצריך. אני מנסה, אבל אין לי סבלנות וזה לא מצליח לי טוב. לאחרונה אני מגלה צלליות שבאות באריזות טוש, והן מקלות על חיי. אני אוהבת את אלה של בובי בראון אהבה גדולה, והיום ראיתי את אלה של Terry By Terry, ונשמתי נעתקה מהיופ. גם קל להשתמש בהן פי אלף יותר מבצלליות אחרות וגם כאלה צבעים יפים?
מצאתי את זאת שאני רוצה להתאהב בה אונליין, ומהר הזמנתי, לפני שהמחיר יעלה בטעות. אפשר לרכוש אותה בלחיצה על התמונה הזאת:
זה היה הדבר השני הטוב שקרה כאן.
סאקרית של אריזות יפות זה לגמרי אני, מודה ומתוודה. השבוע קראתי שבאיב סן לורן עומדים להשיק קו טיפוח פרימיום (כלומר, יעלה מלא) שמבוסס על זהב אדום, אבל מה זה משנה, אני רוצה את האריזה היפה הזאת מיד –
זה היה הדבר השלישי.
ואז נתקלתי בידיעה על כך שביל קנינגהאם יציג בתערוכה חדשה שתיפתח במרץ הקרוב בניו יורק צילומי סטריט שלו מימים עברו. הו! למי שלא מכירה את האיש המתוק מדבש הזה, מדובר בצלם ותיק שמצלם כבר שנים רבות אנשים ברחוב, על אופניים קטנות, כי הם לבושים או נראים מעניין בעיניו, וגם בתצוגות אופנה ובאירועים. בתערוכה יהיו גם אלה, בשביל הטיזר –
זה כבר היה דבר טוב רביעי!
והאחרון להפעם (אחרת אאבד אמינות ומוניטין של קוטרית וכו׳): אני יודעת שזה קלישאתי ונורא, אבל אין סיכוי שאני מפספסת את הסרט של Fifty Shades Of Grey. אמנם נתקעתי באמצע הכרך השני מפאת חוסר עניין, אבל אני חבה לכרך הראשון הבעת אמון ותודה מעומק הלב על חופשה ביוון שעברה בקריאה שוקקת לפני שנה וחצי. ועם פוסטר כזה אני כבר ממש חייבת ולא מתביישת, אני הולכת –
על חמישה דברים טובים אני בטוח אבכה פה מחר. זה ברור הרי.
:-)
הילה אוחיון
סטייליסימה.
