חותמת

אין לי איך לצאת מזה, וגם אם רציתי זה כבר מאוחר מדי.

אני באופן רשמי וחד-משמעי ״זאת עם הליפסטיק האדום״.

חוץ מליפסטיק אדום, יש עלי תמיד קונסילר, מייקאפ, מסקרה וסומק. זה בעצם מראה-הדגל שלי, כשזה קשור לאיפור. לפעמים, כשאני ממש לא רוצה להתאפר, אני אמרח רק ליפסטיק אדום. זה מושך את כל תשומת הלב מהפגמים וממה שאני בדרך כלל רוצה להסתיר הישר לאדום. מסקרה, לצערי, לא עושה את זה, וגם מושכת תשומת לב לעיגולים השחורים ולנפיחות שמסביב לעיניים. אז לא. ולפעמים, כשממש יש לי זמן ובא לי להשקיע, אני הולכת על קו איילינר עדין ושפתיים פחות מודגשות. זה מקסים בעיניי.

אתמול הסתכלתי על תמונות איפור של תצוגות ישנות, וזיהיתי את החותמת שלי. ציפיתי למצוא אותה דווקא באחד המותגים הנקיים, הקלאסיים והפחות ראוותניים, ובהכרח בקולקציות Ready To Wear, כי המראה הזה כל כך יומיומי ולא מיוחד, שלא נראה לי שיש לו מקום אחר. אבל – הפתעה – מצאתי שהמראה הזה חוזר על עצמו כמעט כל שנה דווקא בתצוגות הקוטור של שאנל. בתצוגות ה- Ready To Wear של שאנל המראה הרבה יותר דרמתי וממלא בהשראה. דווקא בקוטור מראה האיפור עדין יותר ,קלאסי ובדיוק כמו שאני אוהבת.

המראה הזה למשל, נלקח מתצוגת הסתיו-חורף של שאנל מ-2010:

זה מתצוגת אביב-קיץ 2011:

וזה לקוח מתצוגת סתיו-חורף 2013:

מה נשאר לי עוד לקחת מהמראות האלה?
ללמוד למרוח איילינר רק על הזוויות החיצוניות של העין, ולהשאיר את אלה הפנימיות עירומות לחלוטין. זה כל כך יפה בעיניי.
להקפיד למרוח סומק ממש מקו האוזן ולהשאיר רווח של לפחות שתי אצבעות מרחק מהאף.
לוותר על מסקרה לפעמים. לא תמיד צריך אותה. (זה יהיה הכי קשה).

כדי להגיע אל האדום המושלם של שאנל, יש רק ליפסטיק אחד שעושה את העבודה ככה, בדיוק כמו בתמונות, וחקרתי את הנושא לעומק :-) הוא מסדרת רוז׳ קוקו, מספרו 19 (תאריך יום ההולדת של שאנל) ושמו, כמה לא מפתיע, גבריאל. הוא נפלא. כשהגעתי לאמצע שלו בשבוע שעבר, הוא נשבר לי בטעות. זה כמעט בכי. מיד קניתי חדש באינטנרנט, והמחיר פה ממש שווה יחסית. בלחיצה על התמונה הזאת (המשלוח בחינם):

:-)

הילה אוחיון

סטייליסימה