רפטו, סיפור אהבה

הבוקר התפרסמה הכתבה שלי על קולקציית הקיץ של רפטו בהארץ, בלינק הזה.
הרומן שלי עם הנעליים של רפטו הוא ארוך, יציב, נטול מהמורות ומאוד רומנטי, ובכל פעם שאני מצליחה לגרום לעוד מישהי להתאהב בנעליים שלהם, אני מרגישה שזכיתי בעוד כמה נקודות שיזכו אותי, בסופו של דבר, בכרטיס הכניסה המיוחל לגן עדן.

רפטו לפטורי 54

למי שלא מכירה אותן עדיין, ורוצה לעזור לי להחתים עוד כמה נקודות בכרטיס, אני אסביר – בבסיסן מדובר בנעלי בלרינה שטוחות, לא מתחכמות, בקווים נקיים, ומאוד קלאסיות. לכאורה, המון רשתות מציעות נעליים דומות, אין ספק בכלל. ההבדל, וסוד הקסם בעצם, הוא האיכות. רוב נעלי הבלרינות שתמצאו בחנויות נראות טוב בשבוע ואפילו בחודש הראשון. הן חדשות, לא מאבדות צורה על הרגל, נוחות ואפילו שיקיות. עם רפטו קורה תהליך אחר ביקום מקביל – ככל שנועלים אותן יותר, ככה הן נראות יותר טוב על הרגל. העור הרך והאיכותי שלהן לומד להכיר את כף הרגל שלך, להתאים את עצמו כמו כפפה ליד, מתרכך ונראה יותר ויותר טוב עם הזמן. יתרון נוסף, מבחינתי, הוא היכולת של נעל כל כך פשוטה להתאים לכל מראה. אני נועלת את שלי עם ג'ינס, עם שמלה, עם מכנסי שורטס, אוברולים ובעצם בכל הזדמנות אפשרית. למרות המידות הצרפתיות, יש לציין שגם מידה 41 (מנופפת ביד, היי!) נוחה מאוד ולא לוחצת, ואפילו מחמיאה לרגל גדולה, כי האימום של הנעליים כל כך מדויק ונשי – אין מה לטעות.

בארץ, רשת פקטורי 54 מביאה אותם לחנויות שלהם. המחירים לא זולים (790-2,290 ש"ח), אבל החישוב שלי מעיד על חסכון דווקא: במקום לקנות 10 זוגות בעונה שלא אוכל ללכת איתם יותר מחצי עונה מקסימום, אני מעדיפה לקנות שני זוגות בעונה שיישארו במצב מעולה גם בעונות הבאות. זה מקרה קלאסי של לשלם בזול זה לשלם ביוקר, כנראה.

הדגם האהוב עלי, שאני לא מפסיקה ללכת איתו, זה הדגם השחור הקלאסי של רפטו. אפשר לראות אותו כאן או כאן. אני רוצה מאוד את אותו הדגם באדום לא מבריק, אבל משום מה הוא מהסס להגיע ארצה. בסוף אשבר ואקנה אותו אונליין. כמה יפות הן באדום… כאן.
בעתיד יהיה לי אותן גם בצבע הזה, ואולי אהיה מסופקת. לרגע.
הרכישה האחרונה שלי מרפטו היא דווקא לא נעל קלאסית שלהם, אבל הלב שלי החסיר פעימה כשראיתי אותן. בעיניי הן יפהפיות, ושמחתי לגלות שהן גם מאוד נוחות. מדובר בנעליים שיתאימו גם למראה ערב, עם עקב לא גבוה במיוחד, והכי חשוב – בצבע בז' ניוד מקסים שגם מכסות את האצבעות. כן, עדיין קשה לי מאוד כשדורכים לי על האצבעות ואני לא מצליחה להרבות בלשחרר אותן לחופשי. הנה הן:

photo

הילה אוחיון

סטייליסימה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

2 תגובות בנושא “רפטו, סיפור אהבה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.